רותי תל צור ‘ירח מואר’ בקרת איכות חיים

עץ החיים והתקווה צומח

פרויקט עץ החיים והתקווה ממשיך להתרחב. הרעיון מאחורי הפרויקט שעלה לראשונה בשנה שעברה בישוב הדרוזי מראר בגליל בקרב אלמנות וילדיהם, אומץ על ידי בית ספר באנטוורפן, בלגיה. הסימבוליזם שבעץ החיים חוצה תרבויות, לשונות, עמים ודתות. באמצעות הסימבוליזם הילדים יכולים לגעת באספקטים של החיים שהם בעלי משמעות עצומה לכל אחד ואחד מהם.
הקבוצה בבלגיה, אשר נחשפה לפרויקטים השונים של קרן רז-רם, הגיבה ביצירה אישית וקולקטיבית, שבאה לידי ביטוי מסכם בעץ החיים שעמד בתערוכה בחלל בית הספר. על העץ תלויים הביטויים השונים של הילדים בכתב, ומסביב- הציורים, הצילומים ושאר הביטויים האמנותיים שבחרו לבטא את החיבור האישי שלהם עם הרעיון הכללי.
לעץ יש שורשים- מהו השורש והרקע האישי שלי? אולי אני מגיע מארץ אחרת, אולי אני שונה מהקבוצה והשורשים שלי מגיעים ממקום אחר? מה המשמעות של המשפחה לגבי? המקום של אמא,אבא… האם הם עדיין איתי? לעץ יש גזע- האם זה גזע צעיר ופגיע שצריך עדיין תמיכה נוספת? האם זה גזע בא בימים אשר נושא בצלקותיו את ניסיון החיים? הגזע מבטא את תהליך הגדילה עצמו, שכל ילד עובר. הסערות והמשברים יטביעו חותם אולם גם יעשו אותך חכם יותר ובעל ניסיון. לעץ יש ענפים ועלים- הם מיצגים אותך ואת המשפחה שלך. את הגדילה הפיסית והרגשית. לפעמים ענף נשבר- מוות במשפחה, או סיום שלב בחיים. עלים הופכים לצהובים, מתים ונושרים מהעץ. חורף: תקופה של “שינה” והכנה לתקופה חדשה ולגדילה נוספת. עלים צעירים וחדשים מגיעים באביב. אהבה חדשה. כל כך הרבה חוויות, רגשות, והתחלות חדשות.

בית ספר באנטוורפן מאמץ ‘גרעיני יצירה’
גרעין יצירה מראר- ‘עץ החיים’

הקהילה היהודית באנגליה נחשפת לקרן

מפגש מסוג אחר ערכו נציגי הקרן במסגרת התוכנית “לימוד”. זהו המפגש היהודי הקהילתי הגדול שמתקיים באנגליה, וחושף פעילויות מסוגים שונים על מנת ליצור חווית לימוד יהודי משמעותי ושונה. קרן רז-רם הציגה במרכז הכנס תערוכת צילומים המתעדת את פעילותה ברחבי הארץ. במושב מיוחד הועברה מצגת, שכללה הרצאה ודיון על רציונל הפעילות של הקרן ועל אופני שיתוף הפעולה האפשריים, בין סקטורים שונים בקהילה היהודית באנגליה, לקהילות שלוקחות חלק ב’גרעיני היצירה’ של הקרן בישראל.

קבוצת רבנים מניו-יורק פוגשת את ילדי חורפיש

מפגש שערכה קבוצה של רבנים קונסרבטיביים ב’גרעין היצירה’ בחורפיש היה אירוע יוצא דופן ומשמעותי. קבוצת הרבנים, שהגיעה לישראל מניו-יורק במסגרת שנת לימודים במכון שכטר בירושלים, הוזמנה להתארח בכפר הדרוזי חורפיש. המיוחד במפגש היה המקום המרכזי שהאמנות לקחה בו, ואפשרה התקרבות מהירה בין המשתתפים, אשר התגברו בעזרתה על מכשול השפה. קבוצת הרבנים הצעירה נחשפה לתרבות הדרוזית מזווית נדירה. ובאותה פעילות בבית יד-לבנים הדרוזים של חורפיש, ישבו ופיסלו בקרמיקה, ביחד עם ילדי הנופלים של הכפר, פעמונים. השמות של כל המשתתפים נחקקו בחימר. ועם סיום הפעילות יכלו להגיש זה לזה מזכרת פסל פעמון קטן עם שם הילד עימו יצרו בצוותא. אחד הרבנים התבטא: “הפעמון יזכיר לנו עם כל צלצול שלו בעתיד, את המקום הקסום בו יצרנו יחד”. ולילדים הדרוזים היתה זו חוויה של פעם בחיים. מפגש בין תרבותי, אמנותי, מקרב ומחייה לבבות.