תמר פייקס, אמנית פלאסטית, חיה ויוצרת בירושלים. בימים אלו סיימה עבודה של מספר שנים על סרט דוקומנטרי בשם “ריבועים של קרטון” המספר את סיפור התמודדותה עם חווית השכול המורכבת שפקדה את משפחתה, עת שכלה את אביה ושני אחיה הבוגרים. אביה מיכאל פייקס ז”ל נפל במלחמת ששת הימים, אחיה הבכור, יוני,במלחמת יום כיפור ברמת הגולן, ודניאל האח השני, נפל בעת טיפוס על פסגת המונט-בלאן. הסרט מספר את הסיפור האישי של תמר ומשפחתה, ובו בזמן מעלה שאלות הנוגעות בסוגיות של הנצחה וזיכרון גם ברמה הכוללת שלנו כחברה ישראלית החשופה לשכול לאורך כל שנות קיומה והתפתחותה. במהלך הסרט אנחנו מתלווים למסע של תמר בעקבות אביה ושני אחיה, כשהיא פוגשת בני משפחה, חברים מהעבר ומשתפת אותנו בלבטיה ופחדיה, במילים וביצירה אמנותית.
ציר מרכזי בסרט הוא אימה ארנונה, אישה יוצאת דופן, אשר החזיקה בכוחותיה את המשפחה שהלכה וקטנה עם כל אסון שהתרחש לאורך השנים. ולאחר מות הגברים במשפחה, נותרה עם שתי הבנות. תמר מספרת: “במשך כל שנותי חייתי לכאורה חיים רגילים לחלוטין, כאילו אין שכול. רק במהלך העבודה על הסרט אני מבינה שבעצם כל צעד שאני עושה נובע מדיאלוג בלתי נפסק עם המתים. במשך ארבע שנות העבודה על הסרט אני מנסה לפצח את אווירת המסתורין והערפול סביב המוות השוררים בבית בו גדלתי.
אחרי שנים של חיים בצל השתיקה המלווה את השכול בביתי, אני מנסה לעמת בסרט בין ההדחקה שהכתיבה אימי ובין הצורך הקיומי הבסיסי שלי לדבר ולהתחלק בכאבים. הסרט נע בין השני הקטבים. בקוטב אחד ניצבת אלמנה ואם אהובה, שכולה, צינית, מפוקחת, זועמת, המתרחקת מכל סממן לאומני המנכס את השכול והמתים ללב האומה. אישה שדוגלת בגישה שהחיים שייכים לחיים, ואין כל תועלת בהתעסקות במתים. בקוטב השני ניצבת אני המתמודדת, לראשונה בחיי, עם הנוסחה הקלאסית של עיצוב הזיכרון: ביקור בבית הקברות, סיור במקום נפילת האח, מפגשים עם חברים של המתים.
הסרט בוחן את שתי האלטרנטיבות. אני בניסיון מתמיד לחבר את הניתוקים ולמצוא את הדרך שלי, זה התנאי ההכרחי לשפיות שלי. אבדתי את אבי לפני שיצאתי לאוויר העולם. לא בחרתי בזה, או במה שקרה אחר-כך. אני רוצה לצאת לעולם שוב והפעם כפי שאני בוחרת”. תמר השתתפה כאמנית מדריכה בפרויקטים שונים של קרן ‘רז-רם’ ואנו מצפים להקרנות של הסרט ולשיח המשמעותי שיבוא בעקבותיו.