בנובמבר 1994 איבדתי את בעלי, יותם רהט שנהרג בשירות מילואים כאשר מחבל מתאבד רכוב על אופניים התפוצץ בצומת נצרים בזמן תדריך קצינים שהתקיים בצומת. שלוש שנים אחרי כן נהרג בן דודי צחי בנטוב בפעולת השייטת באנצריה. דוד שלי, שמואל בנטוב, ממקימי חיל האוויר, ששרד את כל המלחמות, לא שרד את מותו של בנו ונפטר תשעה חודשים לאחר מכן – הסיבה הרשמית היתה סרטן, אבל כולנו ידענו שהוא מת משיברון לב. סבתי/אימו נפטרה ביום השלושים למותו.
השכול הוא חלק מהיום יום במשפחה שלי. כאדם יוצר יכולת הביטוי שלי היא בכלים של יצירה.
סוגיית הזהות שנכפתה עלי – אלמנת צה"ל ובת ב"משפחת השכול", תחושותיי לגבי הסיטואציה אליה הושלכתי, עולות בעשייה האישית שלי לאורך השנים.
העבודות מאפשרות הצצה לחיים לצד נעדר-נוכח ועולות כאן במלאת 15 שנה למותו של יותם.
לחצו למצגת- 15 שנים לצד נעדר נוכח
(POINT POWER)